יש לי דודה אייזן דודה... היא לא שותה קפה עם סודה, אלא קפה שחור בספל קטן וליד הקפה תמיד כוס מים קרים.
הקפה הוא תירוץ להגשת דברי המאפה. בכל עת, היה אופף את הסלון ריח נפלא של מאפה, פעם מלוח ופעם מתוק. בואיקוס או בורקס, קוזונק או פסטל,בסקויטים או עוגת טורט רכה ונימוחה.
כשמזג האויר היה נעים, ישבנו בחצר, במקום מוצל, פרחים בעציצים או בערוגות, אדמה מגורפת וליד המחסן צנצנות עם זיתים או מלפפונים כבושים.
כשהיינו קטנים נסענו בכמה אוטובוסים עד לביתם של הדודים. הדודה היתה מדריכה מטעם משרד החקלאות וכל כמה שנים עברה עם משפחתה למושב עולים אחר, ללמד ולסייע לעולים להיקלט במקום החדש.
אני זוכרת שבאחד המושבים ביתם היה בית קטן, לא היו מרצפות אלא רצפת בטון. אך תמיד אפפו את הבית ריחות טובים של תבשילים ומאפים ומקום (בעיקר בלב) לארח את כולם.
שנים כבר לא טעמתי ממאפיה ותבשיליה, אך הזיכרונות קרובים וטובים. למדתי ממנה יעילות, ומתכונים רבים טעימים להפליא.
אחד מהם, מתכון הביסקוויטים אשר במקור -יש בו מרגרינה ומאז שלמדתי על שומני המרגרינה המזיקים החלפתי אותה בחמאה.
ברוח הפרסומת בפלה או וופל, אני תוהה אם לקרוא לביסקוויט רקיק או עוגייה.
הגשם לא מגיע, אך מחשיך מוקדם, עם התה או קפה של אחה"צ, בחצר במרפסת או בסלון, הביסקוויטים מתאימים ביותר.
