אחרי החגים
מחודש אלול מרגישים בתכונה, רצון לשינוי, לקבל החלטות חשובות לקראת השנה החדשה, הבטחות, שאיפות, החלטות כשאת הביצוע דוחים לאחרי החגים, אני מבטיחה לעצמי להתקשר יותר לחברות שאינני רוצה לאבד, לבקר יותר את נכדי, להיות יותר עם אמי, לאכול יותר בריא, לחזור לצעוד, לקחת חוג או שניים בפעילות גופנית, לא לשמור בבטן דברים שמעיקים, לדרוש את מה שמגיע לי, לסיים לקרוא את ערימת הספרים שליד המיטה, ולחזור לכתוב בבלוג.
אחרי החגים, ודבר אחד אני מקיימת, בינתיים. חזרתי לכתוב , התחלה ראויה לא כן? הרשימה קיימת ומחכה. אין יותר תרוצי דחייה. נותר לעשות רשימת קדימויות וסדר עדיפות וקדימה למלאכה.
כעת, שהשעון "שעון חורף", אווירת סתיו משתלטת. משהו בדמדומים המוקדמים, בחום הלוהב, ובמשב הרוח הקל עם שחר מספר סתיו. נוכחתי לדעת ששירי סתיו הם מהשירים האהובים עלי. יש בהם ערגה ונוחם, אפלוליות ואור. ניגודים.
במשפחתנו מרקים לא יורדים מהשולחן לעת קיץ. אצלנו אוכלים מרק כל השנה. בקיץ מרקים "קלים" ולקראת החורף המרקים הסמיכים והכבדים יותר.
לדעת אמי זה מרק הכתר
